<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' ברכות הודאה</h1>
<h2>דף לה.</h2>
כתב הגאון בתשובה: על ששאלתם אם מצינו אסמכתא שכל הברכות מברך מעומד, ודאי כך הוא דכתיב ויעמד ויברך את כל קהל ישראל כך שמענו מקדמונינו. וספירת העומר ג"כ בעמידה דכתיב מהחל חרמש בקמה, מה ת"ל בקמה ללמדך שבקימה ועמידה תספר ותקיעת שופר נמי מעומד ומברך לשמוע קול שופר והלכה רווחת בישראל ואין לזוז ממנה ואינה בשתי הישיבות לומר לתקוע בקול שופר, ואי קשיא לכון מה דאמור אסמכתא לכל הברכות מעומד מדכ' ויעמד ויברך את כל קהל ישראל, דילמא מימרון הני מילי לישראל כתב ה"ג ויעמד, המלך בעמידה, ויברך, למלך שהברכות שלו. את לרבות שכינה של מקום, כל קהל ישראל כמשמעו, וכל ישראל עומד למאי אתא מלמד שכולן בעמידה לכבודו של מלך. והכי מסתבר שעמד בשביל ברכתו לשכינה כיון דאתחיל בי' ע"כ. מה שכתוב שכל הברכות מעומד, אנן חזי לן דעל ברכות המצות שאין בהם הנאה קאמר, אבל ברכת הנהנין כאכילת מצה וכסוכה וקדוש ומוציא ובר"המז לא ראינו מימינו מי שמברך מעומד. ואיכא מרבואתא דאמרי שש מצות ברכתן מעומד עומר דכתיב בקמה תספר, ומדכתיב בעומר וספרתם לכם ילפינן הני מצות דכ' בהון לכם: קדוש לבנה, החודש הזה לכם, ציצית והי' לכם לציצית, שופר יום ת' יהי' לכם, לולב ולקחתם לכם, מילה המול לכם, וי"א אף הלל דכתיב בי' לכם ובירושלמי נמי איתא כל הברכות מעומד ועל ברכות המצות קאמר ולא על ברכת הנהנין.
<h2>דף נד.</h2>
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ויליף מקרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אממומ"פ ואע"ג דבהאי שעתא לא במצרים ולא בים עמד, מ"מ ראה נסי המן והבאר במקומן, ועי"כ נגמרה הצלת ישראל ממצרים. ומסיק אניסא דרבים הכל מברכין, אניסא דיחיד הוא וברי' ובר בריה צריכין לברוכי כשיגיעו למקום נס. בירושלמי נס של שבטים מהו מ"ד כל שבט איקרי קהל צריך לברך ולמ"ד לא אקרי קהל אצ"ל, ומתניתין משמע הכי. ואינו מברך ברכות אלה אלא מל' יום לל' יום כשאר ברכות הראיה.
<h2>דף נד:</h2>
ד' צריכין להודות יורדי הים, הולכי מדברות, מי שחלה ונתרפא, וחבוש בבית האסורים ויצא, וצריך לאודויי בי עשרה ותרי מינייהו רבנן דכתיב בההוא מזמור דאית בי' הני פורקני וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו ומברך הגומל לחייבין טובות שגמלני כל טוב.
<h2>דף נח.</h2>
הרואה בבל הרשעה יש לברך ה' ברכות וכו'. הרואה אוכלסי ישראל חיל של ס' ריבוא אומר ברוך חכם הרזים כלומר בחכמתו יודע מה שבלב כל אחד מהם, הרואה אוכלסי א"ה אומר בושה אמכם וגו'. הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, חכמי א"ה ברוך שנתן מחכמתו לב"ו. הרואה מלך ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו, מלך א"ה שנתן מכבודו לבשר ודם. הרואה חברו לאחר ל' יום אומר שהחיינו, לאחר יב"ח מחיה המתים. הרואה בתי כנסיות של ישראל בישובן מברך מציב גבול אלמנה, בחרבנן דיין האמת. הרואה בתי עכו"ם בישובן אומר בית גאים יסח ה', בחרבנן אל נקמות, והני מילי ברואה בית ע"ז בחרבנו אבל רואה ע"ז עצמה שנעקרה אם בא"י אומר, ברוך שעקר ע"ז מארצנו, ובח"ל ממקום הזה. הרואה קברי ישראל אומר ברוך אשר יצר אתכם בדין וכו' ועתי להקימכם לחיי עולם הבא ברוך מחיה המתים, הרואה קברי עכו"ם אומר בושה אמכם וגו'. הרואה את הכושי, את הגיחור, את הלבקן, את הננס, פתי הראש, דרניקוס, אומר ברוך משנה הבריות. הרואה חגר או סומא או קטע או מוכה שחין והבהקנין בין גוי בין ישראל אומר דיין האמת, ואם ממעי אמן: משנה הבריות. הרואה פיל, קוף וקיפוף אומר ברוך משנה הבריות הרואה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו.
<h2>דף נט.</h2>
על הזיקין, על הזועות, על הרעם, על הברקים ועל הרוחות אומר ברוך שכוחו וגבורתו מ"ע. זיקין הם כוכבא דשביט, זועות גוהא פי' רעידת הארץ, רוחות זעפא. על ההרים, ועל הגבעות על הימים ועל הנהרות אינו מברך אלא עושה מעשה בראשית אבל על הזיקין וזועות יכול לברך שכוחו וגבורתו מלא עולם או עושה מ"ב. ובירושלמי (פ"ט) אם בטרודין, שאין הפסק בין הזיקין וזועות ורעמים וברקין מברך פעם א', ואם במפסיקין מברך על כל פעם ופעם, וסייעתי' מן הדא הי' יושב בחנות של בשם כל היום אינו מברך אלא פעם א', הי' נכנס ויוצא מברך ע"כ פעם ופעם. הרואה קשת אומר ברוך זוכר הברית וכו'. הרואה רקיע בטהרתו אומר ברוך עושה מ"ב, אימתי, כי אתא עיבא ואתי מיטרא בליליא ואתי אסתנא פי' רוח צפונית, ומגליה ליה, ופליגי ארפרם דאמר מיום שחרב ב"המק לא נראה שמים בטהרתו שנ' אלביש שמים קדרות. לא ברירא לן אי רפרם אכולא מילתא פליג.
<h2>דף נט:</h2>
הרואה חמה בתקופתה לבנה בטהרתה, כוכבים במשמרותם, מזלות בעתם אומר ברוך עושה מ"ב. והני ברכות על דברים שאין מתחדשין אלא קבועין אינו מברך אלא בזמן שרואה אותם לפרקי' עד ל' יום. על הגשמים ועל בשורות טובות אומר הטוב והמטיב, והני מילי דאית לי' ארעא ואית שותפות אחר בהדי', אבל ליכא שותפות מברך שהחיינו כדתני' על שלו מברך שהחיינו על שלו ועל של חברו אומר הטוב והמטיב, ואי לית לי' ארעא מברך מודים אנחנו לך ה' א' ע"כ טפה וטפה שהורדת לנו ואלו פינו מלא שירה וכו' וחותם בא"י אל ההודאות. על שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת. אמרו לו מת אביך ויירשו, אי איכא אחי דירשו בהדי' בתחלה אומר דיין אמת ולבסוף הטוב והמ', ואי ליכא אחי בהדי' בתחלה דיין האמת ולבסוף שהחיינו. בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר שהחיינו, בין יש לו כיוצא בהן או לא, בין קנה בין לא קנה עדיין כיוצא בהן ויש אומרין אם קנה כבר כיוצא בהן אינו מברך. ואומרין זמן ברגלים, בר"ה וי"הכ כדאי' בערובין (מ':) וכן בכל מצות הבאות מזמן לזמן, ומאי דאמרינן התם אקרא חדתא ברכת שהחיינו רשות היא, לאו רשות לגמרי, דאי חזי לי' ודאי מברכין עלי' אלא רשות פרושו דאי בעי חזי, ואי בעי לא חזי לי' כלל ואינו מברך, ולאפוקי דלא להוי עלי' חובה למיהדר עלויה, ואינה חובה כזמן דר"ה ורגלים שאין יכול לפטור עצמו.
<h2>דף ס.</h2>
ת"ר ההולך למוד גרנו אומר יה"ר מלפניך ה"א שתשלח ברכה במעשה ידינו. התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואח"כ ברך הרי זה תפלת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנ' יצו ה' א"ה באסמיך.
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שצריך לקבלינהו מאהבה שנ' חסד ומשפט אשירה לך, בין חסד בין משפט אשירה. ובירושלמי והוא שאמר איוב ערום יצאתי מבטן אמו (וגו') כשנתן במדת הרחמים נתן, וכשלקח במדת הרחמים לקח ולא עוד כשנתן לא נמלך בבריה אבל כשלקח נמלך בבית דינו שנ' וה' לקח, ואמר ר"א כ"מ שנאמר וה' הוא ובית דינו, ובנין אב לכולם וה' דבר עליך רעה, עשה מאהבה עשה מיראה, עשה מאהבה, שאם באת לשנוא, דע שאתה אוהב, עשה מיראה שאם באת לבעוט, דע שאתה ירא ואין ירא בועט פי' יראה כאיוב, אוהב כאברהם, אברהם עשה יצר הרע טוב שנ' ומצאת את לבבו נאמן והפשיר עמו, אבל דוד לא יכול לעמוד בו והרגו בלבו, מה טעם ולבי חלל בקרבי.
